בחזרה לשורשים

במשך 5.5 שנים, בין הריונות ולידות והסעת ארבעה בנים לבתי הספר, החוגים והצופים, שקדה רויטל שירי הורוביץ על ספר הביכורים שלה. כן, זה לקח לה הרבה מאוד זמן, אבל מה לעשות כשאת אמא לארבעה ובין כתיבת עמוד או שניים, את צריכה גם לסיים תארים (בספרות עברית וגיאוגרפיה) וגם לחזר אחר הוצאות לאור בארץ והכל בשלט רחוק.


רויטל שירי הורוביץ, מתגוררת בוושינגטון, לא רחוק ממיקרוסופט קמפוס, היכן שעובד בעלה אמנון, גאון מחשבים ועוד מספר מאות ישראלים שהתנחלו במקום בשנים האחרונות."כשהגענו לכאן היו פה אולי רק 10 משפחות ישראליות" היא מספרת "אבל היום יש כאן כבר מאות. זו קהילה ישראלית שהולכת וגדלה".


אולי היה זה הריחוק מהארץ והמשפחה ואולי, כמו שמספרת רויטל, העובדה שההיסטוריה תמיד לקתה בחסר כשמדובר בנשים וזה מה שהביא אותה לשבת ולכתוב על נשים חזקות ולא כנועות ומתחבאות אל הכלים. "זה התחיל מזה שעשיתי תואר שני בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. תמיד התעניינתי מאוד בנושאי נשים ותוך כדי למידה, המרצות שדיברו אתי, סיפרו לי שספרות הנשים הינה מאוד דלה. זאת אומרת, כשמדברים על ההיסטוריה, תמיד מדברים על נושאים גבריים, כמו מלחמה, הגירה, פוליטיקה וכו’. ההיסטוריה היא גברית בעיקרה ואילו ההיסטוריה הנשית, בעיקר ההיסטוריה של נשים מזרחיות, הינה מאוד דלה. אם הן כבר מוזכרות, הן מוזכרות כנשים חלשות הנכנעות למרות הגברים. באיזשהו שלב כששמעתי את זה, הרגשתי כעס שצובר תאוצה והרגשתי שהגיע הזמן להציג את הנשים המזרחיות, לא רק כנשים כנועות המבשלות ומכבסות ומסתתרות בין הסירים והמחבתות".

הנשים במשפחתה של רויטל היו תמיד נשים פעלתניות, חזקות ודעתניות ומהן היא שאבה את השראתה. "כל המשפחה שלי היא משפחה של כותבים ומוסיקאים. זה בדם שלנו. בן הדודה שלי הוא איגי דיין ממשינה והדודה שלי בעצמה משוררת. יום אחד ישבתי עם הדודה שלי ואמרתי לה: מישהו צריך לדבר ולספר על הנשים המזרחיות החזקות שעשו דברים משמעותיים בחייהן כי אף אחד לא יודע מזה. ודודה שלי חשבה לרגע ואמרה: למה לא את?"


רויטל, הרימה את הכפפה והתחילה להקליט את סיפוריה של דודתה. סיפורים קסומים על החיים בעירק ועל נשות המשפחה שהיו רחוקות מלהסתפק בלכבס ולתלות. רויטל גמעה את הסיפורים בצמא ואחר כך הלכה להשלים אינפורמציה נוספת מאמה ודודה. "אחר כך ישבתי וחשבתי לעצמי, איך אני הולכת לכתוב ספר שיותר משלושה אנשים יקראו אותו? רציתי להביא את הידע שצברתי לעולם והמסקנה שלי היתה שאם אני רוצה לכתוב ספר שאנשים יקראו, הוא יכתב בצורה של רומן ולכן הוא יהיה חייב להיות דמיוני ולא יכיל רק עובדות".


כך התחיל הרומן "בת עירק" לצבור גידים. רויטל בחרה להתמקד בסיפורה על שלוש נשים. האחת, ויולט אישה חולת סרטן המוצגת בספר דרך יומן שהיא כותבת לילדיה. "היא רוצה להעביר לילדיה את המסורת העירקית כי הם צעירים מדי מכדי לזכור והיא רוצה להשאיר להם את זכרונותיה על החיים בעירק וזכרונות ממנה שלא ישכחו לאחר לכתה. הדמות השניה היא אחותה, דמות ארצית, טרגית קומית, מאוד  עליזה בימים ובודדה בלילות. הדמות השלישית, היא נועה בת ה 20 ובתה של ויולט. נועה חיה עם השותף שלה והיא מרגישה שמשהו מעיק עליה והיא לא מבינה מדוע היא אינה מאושרת. היא מתחילה לשאול את עצמה שאלות ויום אחד היא מגיעה לדודתה ולאחר שזו מאכילה אותה כמו שצריך, היא שומעת את לבטיה ושאלותיה של נועה ומחליטה שהגיע הזמן למסור לידיה את יומנה של אמה. דרך היומן לומדת נועה הרבה על אמה ועל עצמה ומתחברת אל שורשיה".


לאחר שסיימה רויטל את כתיבת הספר, היא שלחה אותו לשש הוצאות לאור. "קיבלתי חמש תשובות שליליות ואז קיבלתי תשובה אחת חיובית מגוונים".


רויטל עבדה עם עורכת הספרים עמית ישראלי בשלט רחוק. "התכתבנו דרך האי מייל ושוחחנו בטלפון" היא צוחקת "במשך כל זמן העריכה, ראיתי אותה רק פעם אחת כשביקרתי בארץ".


אלף עותקים מהספר יצאו לאור ורובם, שמחה רויטל לספר, כבר נחטפו מהמדפים כך שעכשיו היא שוקדת על הוצאת המהדורה השניה.


את הספר הבא, היא כבר תכתוב בארץ, כי רויטל בעלה וארבעת בניהם מתכוננים לקראת חזרה לארץ באוגוסט. "הבן הבכור שלי כבר בן 14.5 ויתחיל תיכון בשנה הבאה. ידענו שאם נחזור כשהוא יהיה בכיתה י' או יא', יהיה לו יותר קשה והעדפנו שיתחיל את התיכון עכשיו. לילד הקטן בן ה 4 יהיה קל יותר, כי הוא עדיין בגן ועדיין לא התחיל ללמוד לקרוא ולכתוב".


סך הכל, מודה רויטל, לא היה להם רע בוושינגטון ולמעשה, אפשר לומר שהיה די טוב. "יש לנו כאן בית יפה שאנחנו מאוד אוהבים וכנראה שנשכיר אותו. מקום העבודה של בעלי, נהדר. יש כאן קהילה ישראלית גדולה וחמה של אנשים איכותיים. לא קל לעזוב" היא אומרת "אבל אנחנו מרגישים שהגענו לצומת דרכים מבחינת הגיל של הילדים ושלנו. אז נכון שאנחנו לא מבוגרים עדיין, אבל אנחנו רוצים לראות את עצמנו מתבגרים ומזדקנים בארץ ביחד עם המשפחה. לילדים לא היה קל בהתחלה עם ההחלטה, אבל היום הם כבר מחכים בקוצר רוח לשיבה ארצה. הבן הבכור יותם, הולך לבית ספר יהודי והם נסעו לאחרונה לטיול בארץ ובשיחת טלפון שהיתה לי אתו הוא אמר לי שמצידו, הוא נשאר בארץ עד שנגיע כולנו. כל כך טוב היה לו שם".


ביחד עם משפחת שירי הורוביץ, מתכוננות עוד 10 משפחות ישראליות של ה"מיקרוסופט קמפוס" לשוב לארץ הקיץ. החיים בארה"ב, למרות כל הטוב שהם מציעים, אומרת רויטל, אינם מהווים תחליף למשפחה, האווירה הישראלית ותחושת הביחד וכמו נועה, גיבורת סיפורה, גם רויטל שבה בחזרה אל שורשיה, אל הנופים הישראלים שישמשו אותה בכתיבת הספר הבא שלה: "להיתראות בקרוב".


"כמו הספר הקודם שלי, הספר הזה גם עוסק בנשים ועל כל מיני דברים שלא מדברים עליהם. הספר כתוב בצורה של מכתבים בין שתי חברות טובות ומחולק לבתים כשכל בית מדבר על תקופה אחרת בחיים: נעורים, צבא, מסעות, זוגיות, הורות ומשפחה. אחת החברות מתגוררת בארץ והשניה בחו"ל. במשך השנים התכתובת עוברת ממכתבים לאי מיילים שדרכם אנחנו מתוודעים לחייהן ולבעיות של כל אחת מהן".

 

ניתן למצוא את הספר "בת עירק" ברשת חנויות סטימצקי וניתן להזמינו גם דרך האינטרנט.

 

× /*Short description about this book. It's must be in attribute ALT on current image.*/